הודו – דצמבר 2019

הודו – דצמבר 2019

כבר הרבה זמן שהודו נמצאת בראש רשימת המדינות שאני רוצה לטייל בה – הודו היא יבשת ענקית במרכז אסיה עם אוכלוסיה המונה 1.2 מיליארד איש! (שנייה רק לסין). לאורך ההיסטוריה התפתחה בה תרבות ורוחניות ששונה מאוד מהחיים המערבים הרגילים, תוסיפו לזה את המקומות המדהימים ועלות מחייה זולה על גבול האבסורד והרי לכם למה מיליוני תיירים מרחבי העולם בוחרים למרות הקשיים להגיע ולטייל בה.

למי שעוקב – יודע שסגרתי טיסות בנקודות לארץ (מצאתי דיל מפחיד פה) לתקופה של חודש, כדי לבלות קצת זמן איכות עם המשפחה וניצלתי את ההזדמנות שאני יחסית קרוב גיאוגרפית להודו, כדי לעשות גיחה של שבועיים למדינה המרתקת הזאת.

יעד ראשון: גואה - פאלולים, אנג'ונה וארמבול

מהארץ היו טיסות ישירות לגואה של ארקיע אבל לאחרונה החליטו לצערי לבטל את הקו הזה, אז את הטיסה הלוך אני וחבר שלי עשינו ביחד דרך ניו דלהי על ידי חברת Air India. חבר שלי גר בארץ כך שאין לו את האופציה כמונו לצבור ולהשתמש נקודות ולכן טסתי איתו ביחד במחלקה רגילה. הכרטיס הלוך עלה לנו כל אחד 375 דולר.  אני בחרתי במקום לשלם את זה במזומן  – להשתמש במאגר נקודות שלי אצל הצייס ספייר רזרב, ולקנות דרך פורטל הטיולים של צייס את הכרטיס בעלות של 25,000 נקודות,  אחד הסיבות שאני אוהב את הכרטיס הזה כל כך כי הוא נותן יחס של 1.5 סנט לנקודה כאשר מוצאים את הנקודות על הוצאות טיסה וטיולים. אז להרבה אנשים שאין להם כוח להתעסק עם כרטיסי נקודות, זה אחלה פתרון למימוש נקודות ביחס טוב ובטרחה מינימאלית. וגם הוא הכרטיס שצובר הכי הרבה נקודות על הוצאות שקשורות לטיולים כך שאני תמיד משתמש בו כשאני מטייל.

במדינת גואה יש חופים יפים ואת הנופש המפנק שהישראלים כל כך אוהבים: שייקים, מסאגים, רוחניות, אוכל טוב, ומסיבות שהם החלום הרטוב של מרבית הישרלים המגיעים לשם בהמוניהם כל שנה. נהנינו שם מכל זה כ-8 לילות ולאחר מכן המשכנו ליעד הבא שלנו.

יעד שני: ניו דלהי ואגרה

טאג

מכיוון שהיינו קצרים בזמן ורצינו להנות גם מניו דלהי וגם מאגרה – החלטנו שנטוס מגואה לדלהי ומשם ישר ניקח רכבת לאגרה (עוד על החוויה הזאתי בהמשך…) את הטיסה מגואה לדלהי סגרנו דרך חברת אייר אסיה – חברת לואו קוסט מומלצת העובדת במגוון מדינות בשוק האסייתי, בעלות של 100 $ לכרטיס. כמובן שעל מנת למקסם את את ההוצאה, השתמשתי בכרטיס האמקס פלטינום שלי שנותן לי 5 נקודות על כל דולר הוצאה על טיסות, על מנת לצבור 1,000 נקודות. כשנחתנו בשדה התעופה בדלהי לקחנו מונית לתחנת הרכבת המקומית בשאיפה לקחת משם רכבת מודרנית לאגרה ושם נחשפנו להודו במלוא תפארתה – הומלסים, קבצנים, פרות וכלבים רבים על כל חלקת שטח פנויה ברציפי הרכבת. על אנגלית ושילוט בכלל אין על מה לדבר ולאחר שיטוטים רבים מצאנו את עצמנו עם זוג כרטיסים בעמידה לקרון הרכבת הזול והפשוט ביותר שיש.  כך בילינו את הלילה בנסיעה ברכבת בקור מקפיא עם קבוצת חיילים הודים שמשום מה נדרשו להעביר ציוד צבאי דרך אותו קרון.

רכבת

בבוקר שלמחרת קמנו כדי לראות את האטרקציות המיוחדות של העיר האגרה וכמובן את הטאג' מאהל המהמם.

מיקס

לאחר חצי יום של סיבוב באטרקציות לקחנו אוטובוס חזרה לניו דלהי וסגרנו מלון 5 כוכבים שם בעלות של 80 דולר ללילה. בניו דלהי יש כל כך הרבה דברים לקנות שנאצלתי לקנות מזוודה נוספת כדי להחזיר את כל הדברים הביתה. את 2 הימים הבאים בילינו בין כל השווקים ומרכזי הקניות לנקודות היסטוריות חשובות בעיר.

מיקס

חזרה הביתה:

ניצלתי את העובדה שחבר שלי היה צריך לחזור יום לפני בכל מקרה כדי להתפנק לי ולטוס בחזרה, על ידי שימוש בנקודות שלי, במחלקת העסקים של חברת התעופה טורקיש איירלינס. בהתחשב בעובדה שכרטיס הלוך עלה לי 25,000 נקודות. 38,500 נקודות של יוניטד איירלנס לטיסת לילה של 10 שעות במחלקת עסקים עם עצירה קצרה באינסטנבול בהחלט נראתה לי עדיפה מאשר לשבת בטיסת יום 8 שעות במחלקה רגילה (לצערי אם אני לא שוכב אני לא מצליח לישון בטיסות). את הטיסה לא היה קשה למצוא לאחר חיפוש קצר ב award hacker. מכיוון שאין הרבה אופציות לטיסות מניו דלהי לתל אביב שלא עוברות דרך אירופה או מדינות ערביות, ידעתי שקו הזה הוא קו אידיאלי מבחינתי ומכיוון שטורקיש איירלינס שייכת לאותה ברית כמו יוניטד איירלנס – חיפוש קצר במנוע החיפוש של יוניטד איירלנס מצא לי טיסה בתאריכים שהסתדרו לי וסגרתי אותה עם הנקודות שיש לי מכרטיס האשראי שלהם.

לקחתי מונית לילה לשדה התעופה בעלות של עשרה שקלים לחצי שעת נסיעה, ואחרי רבע שעה בתור המהיר לצק אין ולבידוק הביטחוני, כבר הייתי בטרמינל מחפש את דרכי לטרקלין של נוסעי מחלקת העסקים כדי לשבת ולנשנש משהו.

טרקלין

מכיוון שזו פעם ראשונה שאני טס טורקיש איירלינס רציתי לעלות מוקדם לטיסה כדי להראות לכם איך נראית המחלקה העיסקית לפני ששאר הנוסעים מגיעים.

טורקיש אירוויס

בטיסה הוגשו אלכוהול ושמפניות ונוסף על כך גם מיצים טבעיים שאני חושב שזה טאצ' נחמד. כשעה לאחר ההמראה הוגשה ארוחת ערב מצוינת ושבסיומה הלכתי לישון. קמתי לקראת נחיתה באינסטנבול רענן וקצר רוח לתפוס את הקונקשן שלי לתל אביב שיוצא בעוד כשעה וחצי (אגב, בטיסות בינלאומיות, כדאי להשאיר זמן מרווח גדול יותר בין טיסה לטיסה). כשנחתתי באינסטנבול ועברתי שוב בידוק ביטחוני לא תיכננתי ללכת לטרקלין מפאת חוסר זמן, אבל מכיוון שהייתה לי עוד שעה אז רציתי לקפוץ לראות איך הוא נראה ואני בהחלט שמח שעשיתי זאת כי קיבלתי הפתעה גדולה…

טרקלין 1

למראה עיני נחשף הטרקלין הגדול ואולי גם המפואר ביותר שחזיתי בחיי – מגרש גולף מולטימדי לילדים, גלריית אומנות, אוכל בהכנה אישית ואפילו השירותים מרשימים. אין ספק שהטורקים בהחלט יודעים איך לארח כשהם רוצים.

טרקלין 2

לצערי הייתה לי רק חצי שעה לבלות פה כי הייתי צריך לעלות על הטיסה, אבל אחרי שאני רואה טרקלין ברמה כזאת, אני בהחלט חושב שהגיע הזמן שגם החברות האמריקאיות יעלו את הרמה של הטרקלינים שלהן כי אלו הבדלים של יום ולילה. כעבור שעה וחצי נחתתי בישראל רענן וגם שבע, כך שאני בהחלט יכול להמליץ על החוויה והשירות שקיבלתי מטורקיש איירלינס ומקווה שגם לכם יצא לטוס איתם בקרוב.

למדריך המלא לסגירת כרטיס טיסה בנקודות לחצו כאן.

לרשימת כרטיסי האשראי המומלצים לחצו כאן.

 

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. יהודה

    מעניין ומרשים,בהחלט נותן חומר למחשבה.

כתיבת תגובה